היצירה מתארת רגע בחיים. בתי מביטה בחלון ואני מעצבת את תסרוקתה. רגע זה אינו מובן מאליו. למרות שעבדתי במשך שנים בעיצוב שיער ופרנסתי נבעה מתוך מלאכת כפיי, הבנתי שכל רגע שהידיים מתפקדות הינו מתנה מאת ה' יתברך. הסטייפלר בספרו חיי עולם כותב: "וכן במה שיש לו ידיים, לא ירגיש שום אושר, רק אם חס ושלום יהיו ידיו משותקות זמן מה, בלא אפשרות תנועה, ואחר כך יעזרהו ה' יתברך, שיחזור לבריאותו, אזי לשמחתו אין קץ וירגיש באושר הגדול שידיו פועלות כהוגן" רק אדם שעבר חוויה דומה יכול להבין את השמחה הטמונה ביכולת לבצע את הדברים הכי פשוטים. ואני בהודיה עצומה לבורא עולם שזיכה אותה לחזור לצייר, לעצב, ולהשתמש בשתי ידי כמתנת ה'.