היצירה עוסקת בנשיאת ההפכים שבין הגוף והנשמה, ודווקא בימי הזיקנה. כותבת האמנית עפרה שוואב:
"בגוף מתקיים תהליך טבעי של נבילה, קמילה ושלכת ככל שמתקרבת הזקנה – תהליך פיזי שאי אפשר למנעו. אך לעומתו, הנשמה יכולה דווקא לפרוח ולהתעצם – כאשר האדם עוסק בתורה ובמצוות, מזין את עולמו הרוחני, ומאיר את נשמתו.
זהו פרדוקס עמוק – ככל שהגוף דועך, הנשמה יכולה לעלות ולזהור. בתוך הדעיכה החיצונית מתקיימת במסתרים צמיחה פנימית."
