עץ החיים
ההשראה ליצירתי הגיעה מן הפסוק "עת ללדת ועת למות". חוויתי בחיי צירוף בלתי אפשרי זה, השנה, כאשר בתי ילדה נכד, ובסמוך לכך נפטרו שתי סבתותי האהובות. הרגשות שהציפו אותי, היו עזים מכדי לבטא אותם. מתוך תהליך החשיבה שהתפתח בימי הסגר, הרגשתי שנכון לבטא את הרגשות הללו במטפורה של "כי האדם עץ השדה". העץ ממשיך להשתנות […]
עבודת התיקון
רבי נחמן מברסלב, חיבר מעשה קצר, אך מלא משמעות, המכונה "מעשה בבעל בטחון" הרלוונטי במיוחד ב"ימי הקורונה". עיקרה של העבודה היה בתהליך שהיה כרוך ביצירתה, בכתיבת יד של המעשה כולו, ברקמת יד בטכניקה מיוחדת. עיקרו של המעשה, במערכת היחסים בין המלך, העשיר אך האומלל תמיד, המחכה לחיזוקים חיצוניים שעליהם הוא חי, ולעומתו העני, שאין […]
עת לבכות ועת לשחוק
תהילה, בתי בעלת הצרכים המיוחדים, העניקה את ההשראה ליצירתי. זכינו לעבור ביחד איתה זמנים של רגשות משתנים. זמנים של קושי וזמנים של הצלחה, זמנים של דמעות ובכי וזמנים של דמעות שמחה. היצירה מבטאת את הדיאלוג הרגשי בין רגשותיי כאם, לבין רגשות שתהילה ביטאה בזמנים שונים בחייה, ויחד, אנו זוכות למלא ים של דמעות מגוונות. […]
עת לספוד ועת רקוד
בעיני בשר ודם נראה, שההספד והאבל הם ההפך הגמור מהשמחה והמחול. אך החיים מלמדים אותנו, שלפעמים דווקא מתוך התפילה ממעמקי הלב, המתאפשרת ברגעי החושך, צומחת ישועה גדולה הרבה יותר מן המצופה. ביצירה ניתן לראות דמות הנמצאת בחושך, האוחזת בידה דמות כלה, המתגלה במלא יופייה.
איצטרובלים
האצטרובל הוא צמח מופלא המכיל בתוכו עשרות גרעינים, שמתוכם יכולים לצמוח עצים חדשים. האצטרובל מייצג את כח ההמשכיות בחיים, והאופן שבו בתוך כל דבר שנברא, יש את הפוטנציאל לבריאה הבאה.
גשר צר מאוד
"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". בימי הקורונה הארוכים, בה כל תושבי תבל היו ספונים בבתיהם, מלאים חששות מפני הבלתי נודע, קרן האור שהאירה את חיי, והייתה ההשראה ליצירתי, הייתה הידיעה, כי יש בורא לעולם, המשגיח על כל פרט, וגם את הגשר הזה נעבור בשלום.
עת לבקש ועת לאבד
חלומה של כל ילדה להיות כלה בחופה. דמיונות ותקוות רבות נרקמות סביב החתונה, לאורך שנים, והנה, כאשר מגיע הרגע הגדול, מסתבר שחלק מהחלומות מתגשמים, ועל חלקם יש לוותר. הדבר הודגש במיוחד ב"חתונות הקורונה" שהתקיימו בחללים אלטרנטיביים ובפורום מצומצם ומוגבל של אורחים. חתונתי שלי הייתה כזאת. חזקה במיוחד ברגעי החופה הייתה התחושה, שבזכות כפרת העוונות המוחלטת […]
עת לזרוע ועת לקצור
היצירה היא ציטוט כפול, של יצירתו של ואן גוך משנת 1888 המצטט את יצירתו של מילה משנת 1850, של הזורע בשדה. בחרתי לצייר את מחצית היצירה בצבעים חזקים על מנת לבטא את האנרגיה והחיות המצויים בתהליך הזריעה, בעוד שהצד השני הושאר בעיפרון בלבד, על מנת לבטא כי ההשתדלות נתונה בידינו, והתוצאה היא מעבר להשגה. השמש […]
עם ישראל חי
"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" היצירה מתארת לא רק את המפגש הספציפי בין הסבא-רבא, שאיבד את כל משפחתו בשואה, לבין נינו הצעיר, אלא את המטפורה להמשכיות המופלאה של העם היהודי לאורך כל הדורות, למרות הכאב, האבדן, הפוגרומים והשואה, בהשגחתו של הבורא יתברך.
התנערי מעפר קומי
מנהג עתיק ונדיר לעצירת מגפה היא לערוך חופה בבית הקברות, ליתום ויתומה. ב"ימי הקורונה" התרחשו מספר חופות מרגשות מסוג זה בבתי קברות בישראל, כהד וכהמשך למנהג העתיק. בציור ניראית הכלה, הצומחת ומתרוממת מתוך העפר, כמטפורה לשכינה הקדושה ולכנסת ישראל, הצועדת לקראת הגאולה, המיוצגת על ידי חופה, הממוקמת דווקא בין מצבות – על מנת לבטא שדווקא […]
עת ללדת ועת למות
כרוצה לאחוז עולם בחזקה קמוצים אגרופיו עת מכניסו אב בטלית אל הברית וכאשר נקראת הנשמה לשוב נאסף אל עמיו פשוטות ידיו בטלית לבד ישוב
כ"ח הידיים
לכל אדם, בכף ידו, י"ד (14) מפרקים. כל מפרק מייצג את אחד העיתים ושתי הידיים יחד, מכילות כ"ח (28) העיתים המנוגדים והמשלימים ששלמה המלך כתב עליהם בחיבורו: "עת לאהוב ועת לשנוא… עת מלחמה ועת שלום". בתהילים דוד המלך כתב "בידך עיתותי" (לא, טז) ובנו, שלמה המלך, פירט בקהלת את כ"ח העיתים שהם בידי הקב"ה ובצלם […]
