היצירה מורכבת משני קנבסים המוצבים זה לצד זה: האחד מתאר שמיים בהירים, שטופי אור ותקווה, ואילו השני מציג שמיים סוערים, אפלים ודרמטיים. הניגוד החזותי ביניהם מדגיש את הקיום הבו-זמני של רגשות מנוגדים בחיי האדם. דרך דיאלוג זה בין אור לחושך, מציעה היצירה התבוננות ברגעים של שמחה ושל קושי כאחד – ומעלה את רעיון נשיאת ההפכים, שבה שני הקצוות משתלבים לכדי שלם הרמוני ומשמעותי.

