היצירה מתארת תהליך שעבר ילד עם בעיות רגשיות, הלומד בחינוך מיוחד, אשר בתחילה לא ידע לקרוא ולזהות רגשות אצל הזולת. היצירה מתארת רגע מהפך עמוק, כאשר הילד קיבל מסבתו צעיף צמר סרוג, שהוא כל כך אהב, ובא לבקש מסבתו שתסרוג צעיף גם לחברו. היצירה מבטאת את רגע היסדקות השיריון הקשה שהקיף את הנפש, והתחלת תהליך התפתחות והתרככות רגשית.
היצירה משלבת שני חומרים ניגודיים, חומר נוקשה ובלתי גמיש של הקרמיקה, והחומר הרך והגמיש של הצמר הסרוג כאשר היצירה החומרית הופכת למטפורה לתהליך בנפשו של הילד.