על בד קטיפה שחור, מצוייר קומקום שקוף. הדימוי מתאר נשיאת הפכים. כלי הזכוכית מייצג את הנפש השברירית, שיכולה לשאת בתוכה מכלול רגשות מנוגדים. הבחירה לצייר דווקא בצבע לבן, מבטאת את הבחירה לראות גם בתוך מציאות מורכבת ומאתגרת – דווקא את האור.
מסבירה האמנית צביה סימן טוב: "לפעמים אני מרגישה כמו קומקום שבפנים הכל גועש, רועש, לחוץ ובחוץ הוא נוצץ מבריק, חלק כזה, עם חיוך על הפנים והוא לוחש לי קום! קום!
אז אם לפעמים את/ה מרגיש/ה קומקום.
אז קום…
קום!"

