הדלת. רק לראות את הדלת של בית סבתי מציף בי עולמות. בדמיוני אני מטיילת ברחובות של בתי ברוידא, בהם התגוררה סבתי, ולמרות שהשכונה למראית עין נראית אפרורית וישנה, בתוך לבי הזכרונות הטובים הללו מלאי צבע והשראה, זכרונות שלא נמחקים, על הדלת אל המחסן הסמוי של סבתי, שאספה בו כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לראות ולהרגיש, ויש שם חיים שלמים. הדירה של סבתי על תכולתה, כבר אינה בבעלותה, כך שלמרות שחלק מהחפצים האמיתיים הושלכו, הזכרונות ממשיכים לחיות בלב לעולם.