היצירה עוסקת באחדות וערבות הדדית. הקומפוזיציה מתארת עץ עם שורשים וענפים, הענפים מצמיחים והשורשים מבקעים את האדמה, וזו העוצמה של עם ישראל, שלכל אחד יש תפקיד שלו, ודווקא השוני של התפקידים מביא את האחדות והערבות ההדדית. הציטוט "מתי נבין שכולנו אחים" הוא מדבריו האחרונים של מעיין עשור ז"ל, שנהרג ביחד עם אחותו, והוא מבטא את התקווה שכולנו, כעם, נעצים את החיבורים למרות ההבדלים.