נקודת ההתחלה של יצירה זו החלה בביקור אצל סבתי בארצות הברית.
ראיתי צילום ישן של סבתי עם 6 אחיה ואחיותיה, אביה ודודתה. חמישה מתוך אחיה נרצחו בשואה יחד עם אביה.
הגבתי באופן מאוד רגשי לצילום זה, אולי מכיוון שחמשת הילדים בצילום נראים בני אותם גילאים של חמשת ילדיי.
היה לי צער גדול על כך שלילדים בצילום לא הייתה המשכיות.
רק אחרי הרבה מחשבה והתבוננות פנימית בנושא הגעתי למסקנה שלכל יצורי כפיו של ה' יש המשכיות, גם בעולם הזה וגם בעולם הנשמות.
לכל ילד יש קצב ואישיות מיוחדים משלו. כך גם גלי הים: לכל גל יש מקצב ייחודי משלו. יש גלים חזקים וגלים עדינים, יש גלים פראיים ויש גלים רגועים. אין שני גלים זהים, כפי שאין שני ילדים זהים. ברגע שנשמה נולדת, היא ממשיכה כמו גל בים, גם הרבה אחרי שעין אנושית כבר אינה יכולה לראותה.
ההמשכיות הזו, והייחודיות הזו היא המאפשרת לכל אחד מאתנו להלל את ה': "אילו פינו מלא שירה כים".
יש נשמות השרות ומהללות את ה' בעולם הזה, ויש נשמות המפארות את ה' בעולם הבא. מכאן, שכל הנשמות שרות לה', ביופי עוצר נשימה, בדיוק כמו גלי הים האינסופיים.
בחרתי בקומפוזיציה המרמזת בתוך הגלים על צורת אם וילד. הילד מייצג את ההמשכיות האינסופית של ההורה.