בחרתי לצייר את בתי, ילדה אהובה עם צרכים מיוחדים, כמרכז היצירה שלי. בציור, היא יושבת על סלע בטבע – מוקפת נוף חי, אך עטופה בשקט פנימי עמוק. רציתי לבטא את הפער בין הנוכחות הפיזית לבין הנוכחות הנפשית; היא שם, ממשית, גופה בתוך העולם – אבל רוחה מצויה במקום אחר. היא חיה עם עצמה, בתוך עולם פנימי עשיר ושונה, שאינו תמיד נגיש למי שמביט מבחוץ. הציור מחזיק את המתח הזה – בין להיות נוכחת ובין לא להיות – ומספר על הדרך המורכבת והעדינה שבה אנחנו, הסובבים אותה, לומדים לראות אותה באמת.
