עת לספוד ועת רקוד
בעיני בשר ודם נראה, שההספד והאבל הם ההפך הגמור מהשמחה והמחול. אך החיים מלמדים אותנו, שלפעמים דווקא מתוך התפילה ממעמקי הלב, המתאפשרת ברגעי החושך, צומחת ישועה גדולה הרבה יותר מן המצופה. ביצירה ניתן לראות דמות הנמצאת בחושך, האוחזת בידה דמות כלה, המתגלה במלא יופייה.
איצטרובלים
האצטרובל הוא צמח מופלא המכיל בתוכו עשרות גרעינים, שמתוכם יכולים לצמוח עצים חדשים. האצטרובל מייצג את כח ההמשכיות בחיים, והאופן שבו בתוך כל דבר שנברא, יש את הפוטנציאל לבריאה הבאה.
גשר צר מאוד
"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". בימי הקורונה הארוכים, בה כל תושבי תבל היו ספונים בבתיהם, מלאים חששות מפני הבלתי נודע, קרן האור שהאירה את חיי, והייתה ההשראה ליצירתי, הייתה הידיעה, כי יש בורא לעולם, המשגיח על כל פרט, וגם את הגשר הזה נעבור בשלום.
עת לבקש ועת לאבד
חלומה של כל ילדה להיות כלה בחופה. דמיונות ותקוות רבות נרקמות סביב החתונה, לאורך שנים, והנה, כאשר מגיע הרגע הגדול, מסתבר שחלק מהחלומות מתגשמים, ועל חלקם יש לוותר. הדבר הודגש במיוחד ב"חתונות הקורונה" שהתקיימו בחללים אלטרנטיביים ובפורום מצומצם ומוגבל של אורחים. חתונתי שלי הייתה כזאת. חזקה במיוחד ברגעי החופה הייתה התחושה, שבזכות כפרת העוונות המוחלטת […]
עת לזרוע ועת לקצור
היצירה היא ציטוט כפול, של יצירתו של ואן גוך משנת 1888 המצטט את יצירתו של מילה משנת 1850, של הזורע בשדה. בחרתי לצייר את מחצית היצירה בצבעים חזקים על מנת לבטא את האנרגיה והחיות המצויים בתהליך הזריעה, בעוד שהצד השני הושאר בעיפרון בלבד, על מנת לבטא כי ההשתדלות נתונה בידינו, והתוצאה היא מעבר להשגה. השמש […]
עם ישראל חי
"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" היצירה מתארת לא רק את המפגש הספציפי בין הסבא-רבא, שאיבד את כל משפחתו בשואה, לבין נינו הצעיר, אלא את המטפורה להמשכיות המופלאה של העם היהודי לאורך כל הדורות, למרות הכאב, האבדן, הפוגרומים והשואה, בהשגחתו של הבורא יתברך.
התנערי מעפר קומי
מנהג עתיק ונדיר לעצירת מגפה היא לערוך חופה בבית הקברות, ליתום ויתומה. ב"ימי הקורונה" התרחשו מספר חופות מרגשות מסוג זה בבתי קברות בישראל, כהד וכהמשך למנהג העתיק. בציור ניראית הכלה, הצומחת ומתרוממת מתוך העפר, כמטפורה לשכינה הקדושה ולכנסת ישראל, הצועדת לקראת הגאולה, המיוצגת על ידי חופה, הממוקמת דווקא בין מצבות – על מנת לבטא שדווקא […]
עת ללדת ועת למות
כרוצה לאחוז עולם בחזקה קמוצים אגרופיו עת מכניסו אב בטלית אל הברית וכאשר נקראת הנשמה לשוב נאסף אל עמיו פשוטות ידיו בטלית לבד ישוב
כ"ח הידיים
לכל אדם, בכף ידו, י"ד (14) מפרקים. כל מפרק מייצג את אחד העיתים ושתי הידיים יחד, מכילות כ"ח (28) העיתים המנוגדים והמשלימים ששלמה המלך כתב עליהם בחיבורו: "עת לאהוב ועת לשנוא… עת מלחמה ועת שלום". בתהילים דוד המלך כתב "בידך עיתותי" (לא, טז) ובנו, שלמה המלך, פירט בקהלת את כ"ח העיתים שהם בידי הקב"ה ובצלם […]
עת לאהוב ועת לשנוא
לכל אחד מאיתנו יש זמנים של עליות וירידות, וכשאדם מודע לאותה מחזוריות, של ימי האהבה מחד, וימי השנאה מאידך, קל לו יותר להתמיד במשימותיו ולהשיג את המטרות העומדות בפניו.
עת מלחמה ועת שלום
עת מלחמה יכולה להתהפך לעת שלום, רק באם נלמד להתאחד ולשאת ביחד בעול, בשעות משבר, ונדע להתמקד בעיקר, מעבר לכל חילוקי הדעות, כפי שיישפט בראי ההיסטוריה, במרחק הדורות. ביצירה שני חלקים: דמויות בודדות, שוכבות חסרות חיים, ולעומתם דמויות המשתפות פעולה במשימה משותפת מול אבן ענקית. באם האנושות תפעל יחד, מתוך שיתוף פעולה או וויתור, הדבר […]
כח העיתים
המילים הנצחיות של שלמה המלך, "לכל זמן ועת לכל חפץ", עמדו במבחן השנים, והן רלוונטיות היום, לא פחות ממה שהיו לפני 3000 שנה בזמן כתיבתם. בטכניקת הציור על הקלף המוכרת מזה דורות, ניתן תמיד לחדש בקומפוזיציה, באלמנטים ובצבעים. בחרתי ליצור מסגרת בצבעים בלתי מסורתיים, עכשוויים, שהתאפשרו בהשראת הרלוונטיות של הטקסט העתיק, ובהשראת רקמה מעשה ידיה […]
