תערוכה: תערוכות

זיכרון 

"עת לשחוק ועת לבכות"  בלבי חיים רגעים קטנים וביתיים של צחוק משפחתי עם לוח השש-בש, כוס הקפה והסיגריה, והיחד שאבי כל כך אהב. הזיכרונות שלי מאבי, עדיין כל כך חיים. קשה לי להפנים, שהוא איננו. את דמותו ציירתי בטכניקת הספייה, כדמות בצל, שעדיין נוכחת, חייה ונושמת, בניגוד לשאר החפצים המצויירים בצבעים עזים וחיים. מבחינתי הזכרון […]

עת מלחמה ועת שלום 

המזוודה של שסבי וסבתי, שאיתה הם עלו לארץ ישראל, מלאה עד היום בזכרונות ודמעות, ביומנים גדושי מלל וחוויות קשות, בדידות של סבא וטלאי צהוב. ורגע אחד, עצום של ויתור, של שלום, שממנו נבטו חיים של משפחה שלמה לתפארת.      

עת לשמור ועת להשליך

הדלת. רק לראות את הדלת של בית סבתי מציף בי עולמות. בדמיוני אני מטיילת ברחובות של בתי ברוידא, בהם התגוררה סבתי, ולמרות שהשכונה למראית עין נראית אפרורית וישנה, בתוך לבי הזכרונות הטובים הללו מלאי צבע והשראה, זכרונות שלא נמחקים, על הדלת אל המחסן הסמוי של סבתי, שאספה בו כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לראות […]

עץ החיים 

ההשראה ליצירתי הגיעה מן הפסוק "עת ללדת ועת למות". חוויתי בחיי צירוף בלתי אפשרי זה, השנה, כאשר בתי ילדה נכד, ובסמוך לכך נפטרו שתי סבתותי האהובות. הרגשות שהציפו אותי, היו עזים מכדי לבטא אותם. מתוך תהליך החשיבה שהתפתח בימי הסגר, הרגשתי שנכון לבטא את הרגשות הללו במטפורה של "כי האדם עץ השדה". העץ ממשיך להשתנות […]

עבודת התיקון

רבי נחמן מברסלב, חיבר מעשה קצר, אך מלא משמעות, המכונה "מעשה בבעל בטחון" הרלוונטי במיוחד ב"ימי הקורונה".  עיקרה של העבודה היה בתהליך שהיה כרוך ביצירתה, בכתיבת יד של המעשה כולו,   ברקמת יד בטכניקה מיוחדת.  עיקרו של המעשה, במערכת היחסים בין המלך, העשיר אך האומלל תמיד, המחכה לחיזוקים חיצוניים שעליהם הוא חי, ולעומתו העני, שאין […]

עת לבכות ועת לשחוק 

תהילה, בתי בעלת הצרכים המיוחדים, העניקה את ההשראה ליצירתי. זכינו לעבור ביחד איתה זמנים של רגשות משתנים. זמנים של קושי וזמנים של הצלחה, זמנים של דמעות ובכי וזמנים של דמעות שמחה. היצירה מבטאת את הדיאלוג הרגשי בין רגשותיי כאם, לבין רגשות שתהילה ביטאה בזמנים שונים בחייה, ויחד,  אנו זוכות למלא ים של דמעות מגוונות.    […]

עת לספוד ועת רקוד

בעיני בשר ודם נראה, שההספד והאבל הם ההפך הגמור מהשמחה והמחול. אך החיים מלמדים אותנו, שלפעמים דווקא מתוך התפילה ממעמקי הלב, המתאפשרת ברגעי החושך, צומחת ישועה גדולה הרבה יותר מן המצופה. ביצירה ניתן לראות דמות הנמצאת בחושך, האוחזת בידה דמות כלה, המתגלה במלא יופייה.       

איצטרובלים

האצטרובל הוא צמח מופלא המכיל בתוכו עשרות גרעינים, שמתוכם יכולים לצמוח עצים חדשים. האצטרובל מייצג את כח ההמשכיות בחיים, והאופן שבו בתוך כל דבר שנברא, יש את הפוטנציאל לבריאה הבאה.       

גשר צר מאוד 

"כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". בימי הקורונה הארוכים, בה כל תושבי תבל היו ספונים בבתיהם, מלאים חששות מפני הבלתי נודע, קרן האור שהאירה את חיי, והייתה ההשראה ליצירתי, הייתה הידיעה, כי יש בורא לעולם, המשגיח על כל פרט, וגם את הגשר הזה נעבור בשלום.       

עת לבקש ועת לאבד

חלומה של כל ילדה להיות כלה בחופה. דמיונות ותקוות רבות נרקמות סביב החתונה, לאורך שנים, והנה, כאשר מגיע הרגע הגדול, מסתבר שחלק מהחלומות מתגשמים, ועל חלקם יש לוותר. הדבר הודגש במיוחד ב"חתונות הקורונה" שהתקיימו בחללים אלטרנטיביים ובפורום מצומצם ומוגבל של אורחים. חתונתי שלי הייתה כזאת. חזקה במיוחד ברגעי החופה הייתה התחושה, שבזכות כפרת העוונות המוחלטת […]

עת לזרוע ועת לקצור

היצירה היא ציטוט כפול, של יצירתו של ואן גוך משנת 1888 המצטט את יצירתו של מילה משנת 1850, של הזורע בשדה. בחרתי לצייר את מחצית היצירה בצבעים חזקים על מנת לבטא את האנרגיה והחיות המצויים בתהליך הזריעה, בעוד שהצד השני הושאר בעיפרון בלבד, על מנת לבטא כי ההשתדלות נתונה בידינו, והתוצאה היא מעבר להשגה. השמש […]

עם ישראל חי

"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם"  היצירה מתארת לא רק את המפגש הספציפי בין הסבא-רבא, שאיבד את כל משפחתו בשואה, לבין נינו הצעיר, אלא את המטפורה להמשכיות המופלאה של העם היהודי לאורך כל הדורות, למרות הכאב, האבדן, הפוגרומים והשואה, בהשגחתו של הבורא יתברך.