התנערי מעפר קומי
מנהג עתיק ונדיר לעצירת מגפה היא לערוך חופה בבית הקברות, ליתום ויתומה. ב"ימי הקורונה" התרחשו מספר חופות מרגשות מסוג זה בבתי קברות בישראל, כהד וכהמשך למנהג העתיק. בציור ניראית הכלה, הצומחת ומתרוממת מתוך העפר, כמטפורה לשכינה הקדושה ולכנסת ישראל, הצועדת לקראת הגאולה, המיוצגת על ידי חופה, הממוקמת דווקא בין מצבות – על מנת לבטא שדווקא […]
עת ללדת ועת למות
כרוצה לאחוז עולם בחזקה קמוצים אגרופיו עת מכניסו אב בטלית אל הברית וכאשר נקראת הנשמה לשוב נאסף אל עמיו פשוטות ידיו בטלית לבד ישוב
כ"ח הידיים
לכל אדם, בכף ידו, י"ד (14) מפרקים. כל מפרק מייצג את אחד העיתים ושתי הידיים יחד, מכילות כ"ח (28) העיתים המנוגדים והמשלימים ששלמה המלך כתב עליהם בחיבורו: "עת לאהוב ועת לשנוא… עת מלחמה ועת שלום". בתהילים דוד המלך כתב "בידך עיתותי" (לא, טז) ובנו, שלמה המלך, פירט בקהלת את כ"ח העיתים שהם בידי הקב"ה ובצלם […]
עת לאהוב ועת לשנוא
לכל אחד מאיתנו יש זמנים של עליות וירידות, וכשאדם מודע לאותה מחזוריות, של ימי האהבה מחד, וימי השנאה מאידך, קל לו יותר להתמיד במשימותיו ולהשיג את המטרות העומדות בפניו.
עת מלחמה ועת שלום
עת מלחמה יכולה להתהפך לעת שלום, רק באם נלמד להתאחד ולשאת ביחד בעול, בשעות משבר, ונדע להתמקד בעיקר, מעבר לכל חילוקי הדעות, כפי שיישפט בראי ההיסטוריה, במרחק הדורות. ביצירה שני חלקים: דמויות בודדות, שוכבות חסרות חיים, ולעומתם דמויות המשתפות פעולה במשימה משותפת מול אבן ענקית. באם האנושות תפעל יחד, מתוך שיתוף פעולה או וויתור, הדבר […]
כח העיתים
המילים הנצחיות של שלמה המלך, "לכל זמן ועת לכל חפץ", עמדו במבחן השנים, והן רלוונטיות היום, לא פחות ממה שהיו לפני 3000 שנה בזמן כתיבתם. בטכניקת הציור על הקלף המוכרת מזה דורות, ניתן תמיד לחדש בקומפוזיציה, באלמנטים ובצבעים. בחרתי ליצור מסגרת בצבעים בלתי מסורתיים, עכשוויים, שהתאפשרו בהשראת הרלוונטיות של הטקסט העתיק, ובהשראת רקמה מעשה ידיה […]
"עת לקרוע ועת לתפור
כאשר בתי התארסה, אביו של החתן נפטר, כך שבזמן שמשפחת החתן עברה הלוויה, קריעה וישבה שבעה, משפחת הכלה התחילה את ההכנות לחתונה. דווקא מתוך מעמקי הכאב והאבל, צמחה מציאות חדשה, חזקה ויפיפיה של בית חדש בעם ישראל.
אפסיות האדם
את ההשראה ליצירה קיבלתי מצילום של אדם העומד בין שני צוקים. הצוקים מסמלים את הזמן הבלתי תלוי של מהלך חייו של אדם. הזמן הוא מושג מושאל לאדם על ידי הבורא. הצוקים התהוו בזמן שהוא בלתי תלוי באדם ומראים את טביעת החותם של הבורא בעולמו. מול צוקי הזמן האדם חש את אפסיותו ואת הקשר המחייה המוחלט […]
"מעגל החיים"
השראת היצירה נבעה משיר שנכתב על פרח הצבעוני: "צבעונים פורחים ונובלים, צבעונים משמחים, פרחים מביאים שמחה, תקווה, אושר…" היצירה משלבת את תווי הנגינה עם אגרטל הפרחים, ונר, שדלק וכבה. המסר של היצירה הינו שהחיים הם מעגל של פריחה, נבילה ופריחה מחדש – כשמשהו מסתיים, משהו חדש מתחיל
מזמור לתודה
במעגלי החיים המתחלפים, בין לידה למוות, בין הספד למחול, בין עקירה לנטיעה ובין מלחמה לשלום, תמיד, בכל מצב ובכל עת, הלב היהודי צריך להכיר תודה לבוראו! "מזמור לתודה"!
עת רקוד!
היצירה מבטאת את שמחת המחול המלווה במוסיקה של נגנים הנמצאים בין בתי הכפר. העבודה מבקשת לשלב את התנועה ביחד עם הקרמיקה, את הדינמיקה ביחד עם החומר הנוקשה.
מעגל החיים
מגזרת נייר בפוזיטיב-נגטיב המבטאת את מעגל החיים על רגעיו האפלים והמוארים.
